פסק-דין בתיק עמ"נ 28710-10-11

העובדות

המערערת מחזיקה החל מיום 31.8.2009 בתחנת דלק הממוקמת מתחת לכיכר אתרים בתל אביב, ברח' פרי אליעזר 14 בתל אביב (להלן: " תחנת הדלק"). המשיב חייב את המערערת בארנונה בשנת 2010 באופן הבא - שטח של 352 מ"ר בסיווג "תחנות דלק" (שטח בנוי - סמל 657); 30 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים; 169 מ"ר בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים"; 63 מ"ר בסיווג "ממגורות ומיכלים". המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לחיוב תחנת הדלק בארנונה בשנת 2010.

המערערת הגישה השגות כנגד חיובה בארנונה, ומשההשגות נדחו - היא הגישה עררים לועדת הערר (שצורפו כנספח ב' לערעור זה). ביום 2.8.2011 ניתנה החלטתה של ועדת הערר (שצורפה כנספח א' לערעור זה), ההחלטה שאליה מתייחס הערעור הנוכחי.

ועדת הערר קבעה כי יש לחייב את שטח מיכלי הדלק התת-קרקעיים; כי שטח פריקת הדלקים, שטח רציפי התדלוק ושטחי המעבר חייבים בארנונה כשטח בנוי; כי אין משמעות לעובדה כי התשריט מטעם המשיב חתום על ידי מודד מוסמך שלא ביקר בנכס, שכן המצהיר מטעם המשיב הצהיר כי הוא זה שערך את המדידה; וכי שטח המשרדים חייב בארנונה, ואין לקבל את הטענה לפיה הוא פטור כנכס הרוס.

המערערת חולקת על כל המסקנות הללו. להלן נתייחס לכול הנושאים שצוינו לעיל, ולטענות הצדדים ביחס אליהן.

מיכלי הדלק התת-קרקעיים

המערערת טענה כי אין מקום לחייב אותה בארנונה בגין שטח מיכלי הדלק התת קרקעיים (הממגורות), לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אגמון גונן) במסגרת עמ"נ 104/09 (כן עת"מ 2101/07 ועמ"נ 2338-12-09, להלן: " פסק הדין"). בפסק הדין קבע בית המשפט כי חיוב מיכלי הדלק התת קרקעיים מנוגד לחוקי ההקפאה, וכי לכן אין לחייב בארנונה בגין שטחים אלה. על פסק הדין הוגש ערעור (בר"ם 4279/011 ועע"מ 5380/11).

חרף הקביעה בפסק הדין, קבעה ועדת הערר בהקשר זה כי מאחר שהמשיב הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין והוא אינו חלוט, נדחית טענת המערערת. יחד עם זאת נקבע כי אם הערעור יידחה, יבוטל החיוב.

אני סבורה כי לא היה מקום להותיר את החיוב על כנו. כל עוד פסק הדין לא בוטל במסגרת הערעור, הוא משקף את המצב המשפטי הקיים. לכן, היה על ועדת הערר לכבד את פסיקתו של בית המשפט המחוזי, ולהימנע מקביעה לפיה על המערערת לשאת בתשלום הארנונה. רק לו היה הערעור מתקבל, היה מקום לחיובה של המערערת בארנונה בגין שטחי המיכלים התת קרקעיים.

יחד עם זאת, המשיב חזר בו לאחרונה מהערעור שהוגש על פסק הדין, וחדל לחייב את המערערת בארנונה בקשר עם המיכלים התת קרקעיים. לכן, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בענין זה.

השטחים המקורים

חלק ניכר משטחי התחנה חויב על ידי המשיב כשטח בנוי. המערערת טענה כי " ענייננו בתחנת דלק שהרציפים שלה אינם מקורים, והנימוק היחידי לחיובה בארנונה כמבנה הינו עצם המצאותה מתחת לכיכר אתרים" (ר' ס' 45 לערעור).  לטענתה של המערערת, אין מדובר בשטח בנוי. לכן, לא היה מקום לחייב את השטחים הללו כמבנה, אלא בהתאם לסיווג הספציפי בצו הארנונה של עיריית תל אביב, הקובע את גובה החיוב בקשר לשטח קרקע צמודת מבנה בתחנת דלק. המודד מטעם המערערת לא מדד את השטחים המצויים מתחת לכיכר אתרים. 

לטענת המשיב, שטחי התחנה נושא המחלוקת צריכים להיות מסווגים כ"בנין" וזאת לפי הגדרת המונח בצו הארנונה של עיריית תל-אביב (ס' 1.3.1 ב' לצו, וס' 1.1 ב' לצו המפנה להגדרות בפקודת העיריות); ולפי ההגדרה בס' 269 לפקודת העיריות. העובדה כי הקירוי של השטח נובע מהיותו מתחת לכיכר אתרים, אינה משנה את המסקנה הזו. אין לגישתו רלוונטיות לשאלה באיזה אופן נוצר הקירוי, מה עוד שגם בבניינים רגילים, הקירוי של כל הקומות למעט קומת הגג, הוא הריצוף של הקומה שמעליה.

ועדת הערר קבעה כי המודד מטעם המערערת כלל במדידה שלו רק את שטחי החדרים הבנויים המצויים במתחם התחנה, ומדידה לא כללה את השטחים דרכם מגיעות המכוניות אל רציפי התדלוק, את שטחי המעבר ושטחי התמרון. לגישת הוועדה, גם שטחים אלה הם חלק מהשטח התחנה, ו" מדובר בשטחי מבנה הנופלים תחת הגדרת בנין בסעיף 269 לפקודת העיריות ולסעיף 1.3.1 לצלו הארנונה, בין היתר משום שהם מקורים. נציין בהקשר זה, כי לטעמנו אין נפקא מינא בעובדה שהקירוי של תחנת הדלק הוא גם שטח רצפת כיכר אתרים. הקירוי בין אם הוא נבנה במיוחד לצורך הנכס ובין אם לאו, יוצר מציאות פיסית ופונקציונאלית כזו, שהעוררת יכולה לנצל לתועלתה".

אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב ובהחלטתה של ועדת הערר בהקשר זה.

כידוע, בית המשפט מתערב בהחלטות של ועדות ערר רק במקרים חריגים.

בס' 1.3.1 ב' לצו הארנונה, נקבע כי בשטח הבנין נכלל " כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכול שטח מקורה אחר...". לכן, הסיווג של השטח המקורה דנן כ"בנין" אינו מצדיק התערבות של בית המשפט, גם אם הקירוי הוא "מקרי", ונובע ממיקום התחנה מתחת לשטח של כיכר אתרים.

מעבר לעובדה שקירוי הוא קירוי - יהיה מקורו אשר יהיה, אין ספק כי התחנה נהנית גם מיתרונות שונים לאור העובדה כי היא מצויה כולה תחת גג. כך בין היתר הנהגים נהנים מצל וממחסה מגשמים, וניתן לעשות שימוש בגג לצורך תאורה וכיו"ב. כך או כך, החלטת ועדת הערר אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

המדידה